אבבאו ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה של התובע (להלן: "המבקש") להגשת פסק דין פלילי כראיה לכאורה בתובענה שבכותרת מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א – 1971 (להלן: "הפקודה").

הרקע לבקשה.

1.המבקש, המשתמש בתחבורה ציבורית של הנתבעת 1 (להלן: "המשיבה" או "חב' דן"), הגיש את התביעה שבכותרת בגין אירוע תקיפה מילולית ופיזית, קללות וגידופים על רקע גזעני שספג, לטענתו, כאשר עלה לאוטובוס של חב' דן ביום 22.12.10. המבקש טוען כי עלה לאוטובוס, שילם עבור כרטיס, נטל אותו והחל לצעוד לתוך האוטובוס, כאשר לפתע משך הנתבע 2, נהג האוטובוס (להלן: "המשיב" או "הנהג") בידו בחוזקה באומרו: "פעם הבאה אל תמשוך ככה את הכרטיס". המבקש שאל את הנהג לפשר אחיזתו התוקפנית בידו ונענה בצעקות ובקללות. לאחר מספר שניות עצר הנהג את האוטובוס, והחל להתקדם לעבר המבקש תוך שהוא מנבל את פיו. חלק מנוסעי האוטובוס ניסו לעצור את הנהג ולאחוז בו אלא שהוא השתחרר מאחיזתם, תוך שהוא דוחף את כל מי שנקרה בדרכו, פסע לעבר המבקש והלם בכל כוחו באגרופו בראשו של המבקש.

2.בגין כך הגיש המבקש את התביעה שבכותרת בעילות של עוולת לשון הרע, הפרת חובה חקוקה ותקיפה, נגד חב' דן ונגד הנהג.

3.בכתב ההגנה מכחיש הנהג את טענות המבקש. לטענתו, משך המבקש את הכרטיס בטרם הושלמה הדפסתו ולכן העיר לו על כך וביקש שלא ימשוך את הכרטיס באותה צורה בעתיד. לטענתו אין להערתו כל קשר למוצאו של המבקש והניסוח בכתב התביעה לא בא אלא כדי ליצור כלפי הנהג דעה קדומה. לטענת הנהג, הוא לא קם מכיסאו בכל מהלך האירוע. כן לטענתו, לאחר האירוע פגש במבקש מספר פעמים כשנסע באוטובוס בו נהג, ובכל פעם ברכו לשלום כפי שהוא נוהג כלפי כל שאר הנוסעים הקבועים.

4.חב' דן הגישה כתב הגנה, בו טענה, בין היתר, להיעדר יריבות של המבקש כלפיה, גם אם המעשים הנטענים נעשו על ידי הנהג. בנוסף הגישה הודעת צד ג' נגד הנהג.

5.נגד הנהג הוגש כתב אישום (ת.פ. 4087-05-11). במסגרת התיק הפלילי הגיע הנהג להסדר טיעון לפיו יודה בכתב אישום מתוקן, והתביעה תסכים לקבלת תסקיר שיבחן את שאלת אי הרשעתו. בהתאם הודה הנהג בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 בכך שבתגובה למשיכת הכרטיס על ידי המבקש מהמכונה, קרא הנהג לעברו "אל תמשוך ככה את הכרטיס" ותוך כדי כך תקף אותו בכך שמשך את ידו של המתלונן בחוזקה. המתלונן שאל את המבקש "מה אתה עושה" ובתגובה לכך עצר הנהג את האוטובוס קם מכיסא הנהג ותקף את המבקש.

6.ביום 9.9.13 קבע בית המשפט כי הנהג תקף את המבקש כאמור בכתב האישום המתוקן, וכי לאור העובדה שמדובר באירוע נקודתי, שלא מאפיין את אורחות חייו של הנהג, העובדה שהוא אב גרוש התומך בהוריו ומקיים אורח חיים נורמטיבי, ללא עבר פלילי, והתרשמות שירות המבחן כי הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו והבין את האיסור שבהתנהגותו, ועל מנת שלא להכתים את חייו ולפגוע בפרנסתו, כי המשיב יבצע עבודות שירות, ומצא שלא להרשיע אותו.

7.בעקבות זאת הוגשה הבקשה שלפני.

הבקשה.

1.המבקש טוען כי מאחר וההליך הפלילי הסתיים בכך שיש קביעה עובדתית פוזיטיבית, המבוססת, בין השאר, על הודאתו של המשיב במעשה התקיפה, יש לקבל את ממצאי פסק הדין הפלילי כראיות לכאורה כאמור בסעיף 42א לפקודה. לטענתו, העובדה שבית המשפט נמנע מהרשעה אין בה כדי לשנות לעניין זה. בין היתר, מסתמך המבקש על פסק הדין בע"א 269/82 הילמן נ' כרמי פ"ד מא(4) 1 (14.10.87) (להלן: "פסק דין הילמן" או "עניין הילמן").

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בית המשפט בהליך הפלילי לא הוציא פסק דין מרשיע אלא רק החלטה מיום 9.9.13 שקבעה כי המשיב לא יורשע, ולכן, לא ניתן להגיש החלטה זו כראיה לכאורה כאמור בסעיף 42א לפקודה. לטענתו הנסיבות בפסק דין הילמן היו שונות, שכן שם שמע בית המשפט את הראיות, ובית המשפט של ערעור קבע כי יש להרשיעו, אך נמנע מלהרשיע אותו בשל גילו הצעיר. בנוסף, טוען המשיב כי בעניין הילמן הושארה ההחלטה בעניין זה בצריך עיון.

3.בנוסף טוען המשיב כי התקיפה שעמדה לפני בית המשפט בהליך הפלילי שונה מהתקיפה הנטענת בהליך שלפני שכן בהליך הפלילי הודה כי משך בידו של המבקש ובכן בכך שחבט בגבו ואילו בכתב התביעה נטען כי חבט בראש המתלונן באגרופיו, טענה שהמשיב לא מודה בה.

דיון והכרעה

1.סעיף 42 א' לפקודת הראיות ( נוסח חדש ), התשל''א- 1971 שכותרתו "קבילות פסק דין" קובע :

"א)הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם אם המורשע ... הוא בעל דין במשפט האזרחי.

ב)הוראות סעיף זה אינן חלות על:

(1)...

(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין להבדיל מהכרעת הדין".